הרב שמואל ינקלוביץ

תרגום ממאמר שפורסם ב-Times of Israel
תשעה באב ה’תשפ”ו 23.7.2026

צילום: U. Lucas Dubé-Cantin באתר Pexels. התמונה חופשית מזכויות יוצרים.

מה שאני עומד לומר עשוי להפתיע אתכם, בהתחשב בכך שאני רב המקפיד על כשרות בהתאם להלכה האורתודוקסית שעל פיה אני חי. אך למרבה הצער, מצבה הנוכחי של הכשרות בכל הנוגע לאכילת מזון מן החי אינו נעלה מבחינה מוסרית מאכילת מזון שאינו כשר. נכון, במזון הכשר מתקיימות הדרישות ההלכתיות מבחינה טכנית, אך לא מעבר לכך.

כמובן, אני רואה בכשרות דבר קדוש. זוהי מערכת של חוקים עתיקים וקדושים מן התורה. אולם אין פירוש הדבר שהיא תואמת מעצם טבעה את ערכי הצריכה המוסרית. בעולם אידיאלי, הממד הדתי והממד המוסרי אמורים להיות שזורים זה בזה לבלי הפרד. אני מאמין שלפני עידן התיעוש של תעשיות הבשר והחלב, אכן כך היה. אולם הופעתם של משקי המזון מן החי  (Factory Farming) הביאה לכך שהכשרות התנתקה מן ההכרעות המוסריות הנוגעות למזון מן החי. כל עוד תעשיית הכשרות לא תצליח להשתחרר מן ההיבטים ההרסניים ביותר של הקפיטליזם הקיצוני בכלל, ושל תעשיית המשקים המתועשים בפרט, הדרך היחידה לאכילה מוסרית התואמת את ערכי היהדות היא תזונה מן הצומח.

התלבטתי אם להשמיע את הטיעון הזה בפומבי. שאלתי את עצמי: האם איני מספק תחמושת לרטוריקה אנטישמית נגד הכשרות? הרי האיחוד האירופי התפרסם בניסיונותיו לאסור את השחיטה היהודית. בעלי חיים הנשחטים בשחיטה כשרה אינם סובלים יותר מכל בעל חיים אחר הגדל במשק תעשייתי. כאשר האיחוד האירופי בוחר להתמקד דווקא בקבוצות מיעוט השומרות על אורחות אכילה דתיים – ומדובר לא רק ביהודים שומרי כשרות אלא גם במוסלמים המקפידים על ‘הלאל’ – מדובר בבירור בגישה מוטה ומפלה. אולם בסופו של דבר החלטתי שהמסר חשוב מכדי שלא ייאמר. משום שלמרות שנכון שההתמקדות של האיחוד האירופי במיעוטים דתיים היא פסולה, ונכון גם שתעשיות הבשר והחלב הכשרות אינן גרועות יותר ממקבילותיהן החילוניות – הרי הן גם אינן טובות יותר. אנו יכולים וחייבים להגיע לרף גבוה יותר. ואכן, מספר הולך וגדל של רבנים ומנהיגים יהודים כבר החלו להקים תנועות, בין היתר התנועה שגיבשה את יוזמת “יהודים נגד משקים מתועשים למזון מן החי (Jews Against Factory Farming) “מתוך אותה אמונה בדיוק: שהכשרות מעולם לא נועדה להסתכם בקיום טכני בלבד שרוח היהדות נעדרת ממנו. 

באופן כללי, אני סבור שהדיון על רגעיו האחרונים של בעל החיים שחייו ניטלים כדי שישמש כמזון הוא דיון המהווה הסחת דעת. הוויכוח על איזו שיטת שחיטה היא הומאנית יותר מחמיץ לחלוטין את העיקר. הבעיה איננה רגעי חייו האחרונים של בעל החיים; הבעיה היא מכלול הסבל שהוא חווה מרגע לידתו ועד לשחיטתו, וההתעלמות המוחלטת מהיותם של בעלי החיים יצורים חשים, אשר גופם מנוצל לשם רווח כלכלי.

מן הבחינות הללו, אין כל הבדל בין מוצרים כשרים לבין מוצרים שאינם כשרים. תרנגולת המגודלת במשק תעשייתי ומיועדת לשחיטה כשרה תחיה את חייה במקום צפוף, מזוהם ודחוס בדיוק כמו תרנגולת שאינה מיועדת לשחיטה כשרה. היא תהיה חשופה להתעללויות כגון קיטום מקור ללא הרדמה ושאר פרקטיקות שנועדו לחסוך בעלויות – בדיוק כמו תרנגולת שאינה כשרה. היא תסבול בדיוק כמוה.

יתרה מזו, גם במשקים תעשייתיים כשרים מנצלים את העובדים לא פחות מאשר במשקים שאינם כשרים. אין הבדל בין המשקים הכשרים והלא-כשרים גם מבחינת הנזק הסביבתי העצום שהם גורמים, או מבחינת הסיכון שהם מהווים כמוקדים להתפרצות מחלות המועברות במזון. הדבר נכון גם לגבי חלב וביצים כשרים.

ייתכן שאתם חושבים לענות לי: אבל הרב, הרי תפקידו של משרד החקלאות הוא לפקח על תנאי המשקים ובתי המטבחיים. ובכן לצערי, עליי לדווח שמומחים ממשיכים להתריע כי משרד החקלאות סובל מתת-תקצוב חמור, ואינו מצויד וערוך באופן שמאפשר לפקח או להסדיר כראוי את תעשיות המוצרים מן החי. לכן לא ראוי שגופי הכשרות יסתמכו על הפיקוח של משרד החקלאות כעל ערובה מספקת. הסטנדרטים שלו אינם גבוהים דיים, וגם אינם נאכפים במידה מספקת.

אין בכוונתי לתקוף את גופי הכשרות. איני מאשים אותם בכך שהם פועלים מתוך שיקולים כלכליים ואינם מתעניינים ברווחת בעלי החיים. זה אינו תחום מומחיותם, וגם לא התחום שבו הם מצהירים שהם עוסקים. יתר על כן, גם ציבור צרכני הכשרות לא דרש מהם עד כה לעשות זאת. מבחינתם, אנשים שחשובה להם צריכה מוסרית הם קבוצה שולית, ולעיתים אף כזו הנתפסת כמורכבת מליברלים שאינם באמת מתעניינים בכשרות מלכתחילה. מצב זה חייב להשתנות. כצרכנים המחויבים לכשרות עלינו לעמוד על כך שהדרישות לקבלת תעודת כשרות יכללו גם סטנדרט גבוה יותר של תנאים הומאניים לבעלי החיים, לא רק לגבי האופן בו הם מומתים, אלא גם לגבי האופן בו הם חיים. עד שזה יקרה, תזונה המבוססת על מזון מן הצומח היא האפשרות היחידה העומדת בפנינו אם אנו מבקשים לנהוג בחמלה יהודית אמיתית.

אין זו סוגיה יהודית בלבד. אני קורא מכאן גם למוסלמים ולנוצרים לבחון אם חקלאות תעשייתית עולה בקנה אחד עם ערכי הדתות שלהם. יש כאן פוטנציאל עצום לסולידריות בין-דתית העשויה להיבנות מכך שבני דתות שונות יבחנו מחדש מה הפירוש האמיתי של אכילה בהתאם לעקרונות הדת, ולא רק במסגרת גבולותיה הטכניים.

יוזמות כגון “יהודים נגד משקים מתועשים למזון מן החי” הן רק חלק קטן מההתעוררות הרחבה הזו – הוכחה לכך שהשיח כבר מתקיים בתוך הקהילות הדתיות. אולם השינוי העמוק יותר חייב להתרחש ברמת הבחירות היומיומיות: מה אנו קונים, מה אנו מבשלים, ומה אנו רואים כראוי להניח על שולחננו בשם המסורת הדתית שלנו. יהי רצון שלא רק בטקסים דתיים אלא גם בהרגלינו היומיומיים תבוא הקדושה לידי ביטוי בפועל.

אודות המחבר

הרב ד”ר שמואל ינקלוביץ הוא נשיא וראש בית המדרש Valley Beit Midrash  בפניקס, אריזונה שבארה”ב – מוסד פלורליסטי ללימוד ולהכשרת מנהיגות יהודית למבוגרים; מייסד ונשיא ארגון ‘עורי לצדק’ – Uri L’Tzedek  – העוסק בצדק חברתי יהודי; מייסד ומנכ”ל ארגון ‘שמים וארץ’ הפועל למען רווחת בעלי חיים מתוך תפיסה יהודית; מייסד ונשיא ‘יתום’ – YATOM  – רשת יהודית למשפחות אומנה ואימוץ; ומחברם של שלושים ספרים בתחום האתיקה היהודית.

המגזין Newsweek  כלל את הרב ינקלוביץ ברשימת חמישים הרבנים המשפיעים ביותר בארצות הברית, והעיתון The Forward  מנה אותו בין חמישים היהודים המשפיעים ביותר. הדעות המובעות במאמר זה הן דעתו האישית של המחבר בלבד, ואינן מייצגות בהכרח את הארגונים שאליהם הוא משתייך.